<h1>הבתים — שערי ברכות שער חמישי</h1>
<h2>דף כה:</h2>
בבית חתנים מברך "ברכת חתנים" אחר ברכות אלו, בכל סעודה וסעודה שאוכלין שם. ואין מברכין ברכה זו לא עבדים ולא קטנים. ועד כמה מברכין אותה ביום ראשון בלבד אם היה אלמון שנשא אלמנה, ואם היה בחור שנשא אלמנה או אלמון שנשא בתולה מברכין אותה כל ימי שבעת המשתה. ברכה זו שמוסיפין בברכת חתנים, היא ברכה אחרונה משבע ברכות של נשואין. בד"א כשהיו האוכלין ההם שעמדו בברכת הנשואין בשעת נשואין ושמעו הברכות, אבל אם היו האוכלין אחרים שלא שמעו ברכת הנשואין בשעת הנשואין, מברכין בשבילם אחר ברכת המזון שבע ברכות, כשם שמברכין בשעת נשואין, לר"ם. מלשון הר"ם שמענו, שכל האוכלים בבית חתנים מברכין אשר ברא מלבד עבדים וקטנים, גם שמענו מלשונו שאין צריך עשרה לברכת אשר ברא, ושאפילו ביום ראשון אין מברכין שבע ברכות אלא אם כן אכלו שם אנשים שלא היו בשעת הנשואין כשברכו שבע ברכות. ויש מן הגדולים שכתב שאין מברכין אשר ברא בפחות מעשרה, ונראין דברי הר"ם. רבים מגדולי המפרשים פסקו שביום ראשון אפילו לא באו פנים חדשות מברכין שבע ברכות בכל סעודה וסעודה, וכן נתפשט המנהג. ויש מן הגדולים שפסק שכל זמן שבאים לאכול תוך שבעה להרבות (תוך) השמחה אם לא אכלו שם עדיין מברכין בשבילם שבע ברכות, אע"פ ששמעו שבע ברכות בשעת הנשואין. ויש מן הגדולים שכתב שכל זמן שבאים שם תוך שבעה אנשים שלא היו שם מאתמול, הואיל ועמדו יום אחד שלא שמחו שם מברכין שבע ברכות בשבילם. ויש מי שאמר אע"פ שלא עמדו אלא סעודה אחת שלא באו שם, וחזרו בסעודה אחרת מברכין שבע ברכות בשבילם. ויש מי שאמר כל מי שאינו מבני בית החתן כל השנה אפילו הוא אוכל שם כל שבעה מברכין שבע ברכות בשבילם שפנים חדשות הוא, וכן כתב הרב בעל העטור. ומנהגנו שאין מברכין שבע ברכות אלא בפנים חדשות שלא היו שם עדיין, וזה המנהג יותר נראה. מנהג הארץ הזאת שמברכין שבע ברכות בשבת שבתוך שבעת ימי חופה אע"פ שאין שם פני חדשות, ולא מצאנו דבר זה לאחד מן הפוסקים. ושמעתי שסמכו דבר זה על מה שנמצא בהגדה מזמור שיר ליום השבת אמרו מלאכי השרת פנים חדשות באו לכאן. ויש מן הגדולים שאמרו שנהגו דבר זה מפני שהשבת הוא יום תוספת שמחה ומוציאין את הכלה לפני כל העם כדי להרבות בשמחה. ויש מי שאמר כי מה שנהגו לברך שבע ברכות בצבור מפני שבשעת הנשואין לא היו שם כל הקהל מפני שהם עסוקין במלאכתם וביום השבת באים כולם, ויש שם פנים חדשות, וזה הטעם היותר נראה. ומה שנהגו לברך בסעודה, יש מי שאמר שבליל שבת מברכין מפני שיש שם קדוש [וביום] שמחת יום שבת כמו שאמרו כבוד יום קודם לכבוד לילה, אבל בסעודה שלישית אין מברכין אלא אם כן יהיו שם פנים חדשות. ויש מי שאמר שכל יום השבת הוא פנים חדשות ומברכין בכל סעודה וסעודה. ויש מי שאמר שאין מברכין בשום סעודה של שבת אלא אם כן יש שם פנים חדשות, וזה נראה. כתב הרב בעל העטור מנהגנו לברך שבע ברכות בכוס ברכת המזון, ומחדש נהגו לברך בשני כוסות, שאין אומרין שתי קדושות על כוס אחד כדרך שאמרו בברכת המזון וקדוש. ויראה לי, שאינו דומה מפני שברכת המזון ושבע ברכות שתיהן אחר הסעודה ומחמת הסעודה באו, ודומה לקדוש והבדלה ששתיהן לפני הסעודה ומברכין אותה על כוס אחד, מה שאין כן בברכת המזון וקדוש, שקדוש לפני הסעודה וברכת המזון אחר הסעודה ע"כ. ויראה לי כמו שנהגו מחדש, מפני שזה דומה לברכת המזון וקדוש שהם שתי מצות, ואינו דומה לקדוש והבדלה שהכל מצוה אחת היא, אלא שהעולם נהגו לברך בכוס אחד. ושמעתי שחכמי צרפת הנהיגו לברך על שני כוסות וכן ראוי לעשות. יש מן הגדולים שכתב שאין מברכין ברכת חתנים אלא בבית חתנים, אבל אם זמנו החתן בבית אחר אין מברכין שם ברכת חתנים, והראב"ד כתב כל מקום שהחתן מסב, שם מברכין שבע ברכות, ונראין דבריו.
<h2>דף לח.</h2>
קטן שהגיע לחנוך מברך לאביו ועבד לרבו, ואשה מברכת לבעלה, ויצאו ידי חובתן, אבל אמרו חכמים תבא מארה לאדם שאשתו ובניו מברכין לו. בד"א שיצאו ידי חובתן בזמן שאכלו ולא שבעו, שהם חייבין לברך מדברי סופרים, ולפיכך מוציאין אותן קטן או אשה או עבד ידי חובתן, אבל אם ישבע, שהוא חייב בברכת המזון מן התורה אין אשה או עבד או קטן מוציאין אותו, שכל החייב בדבר מן התורה אין מוציאין אותו מידי חובתו אלא החייב מאותו דבר מן התורה כמוהו, לר"ם. יש מן הגדולים שאמר לדעת האומר שכזית מן התורה, מה שאמרו בן מברך לאביו ועבד לרבו כשהם מקרין אותו והוא עונה אחריהם מה שהם אומרים, ובדרך זו יצא אפילו אכל כדי שבעו, שחייב לדברי הכל מן התורה.
